חודש: יולי 2019

מעדיפה לעשות מאשר לדבר מאז שזוכרת את עצמי ,לכן בחרתי בחומר שכביכול אינו מדבר מעצמו, אלא סופג, משקף, מעביר ומראה את העולם סביבו ואף הרבה מעבר. החומר הקליל ולכאורה אינו מחייב, אוורירי ולפתע בוחן .זכוכית מעניקה לי כוח הדיבור שמבחינתי עמוק ומדויק יותר מכל דיבור אחר. זה מתבטא בשיתוף חומרים שונים שדרכם אני מעבירה שילוב של התרבויות של ארץ המוצא וארץ ישראל ,של השורשים והווה ,מציאות וחלום ,שאיפה
.וציפייה

אני אמנית רב תחומית, בסגנון שבין פיגורטיבי למופשט ובין עדין לגרוטסקי
בעבודותי אני מתעסקת בשני נושאים עיקריים,
סיפורי חוה- אחות עם צרכים מיוחדים: מתעסקת בשונות, בנכות, אני מציירת את חוה ואותי בצבעי מים, שם ניתן לראות את הדמות נעדרת נוכחת כמו הרצון לדבר או להעלים את מה שלא רוצים לדבר עליו. בנוסף, אני משלבת גם קטעי מיצג, שירים כתובים וסאונד.
דימויים גופניים נשיים שמבטאים את הרצון לבחון את גבולות הגוף רגע לפני שנרדמים כשצבעי המים מאפשרים רכות
.ואינסוף

"אני עוסקת במיצב, פיסול וצילום.
בתהליך העבודה אני מחפשת לגעת בקצה הגבול של החומר, בנקודת הממשק בין היש לאין.
יש ׳חסר׳ שיש בו מן המוות והסופיות ובמקביל גם מהווה כלי שמאפשר לאינסוף חלומות לבוא
בו.
אני מבקשת ללכת על הקו הטעון המחזיק בשניהם, ביש ובאין, לא לטשטש או לעמעם אחד את
השני אלא לקיים משהו – אחר.
הבחירה החומרית קשורה למהות העבודה אך גם ה'אין חומר' – המרחב והחלל אליהם אני
מתייחסת, הם עבורי חומר נושא מהות, כמו שאר החומרים והאובייקטים איתם אני עובדת.
הדיאלוג, המתח, הדחיה והמשיכה, בין הרובד החמקמק לחומר, מניעים אותי לפעולה. לעיתים
מהות העבודה, נגזרת מתוך מפגש עם מקום, לעיתים חומר מסויים ""שולח אותי"" ללמוד את
הקסם והמגבלות שבו ולעיתים אני מחזיקה בתדר, רגש או מחשבה ומחפשת את המקום
.והחומר המתאימים

עבודתי שואבת ממצבי ביניים וסף.
בעזרת החקירה הצילומית אני בוחנת את מיקומי בתווכים; בין ימות השבוע לשבת, החומר והרוח, הפנים והחוץ.
הצילום נושא פוטנציאל להתגלמות של רוח בתוך החומר ובחיי המעשה כאשר הוא מנציח קיום פיזי מרובה פנים ונותן ממשות גם לשולי ולחמקמק. תשומת הלב המחודדת, ההתבוננות מחדש במוכר, ואף האפשרות להתבונן מבעד לאובייקט ולא רק באובייקט עצמו, כל אלו משמשים אותי כצלמת וכיהודיה המחפשת איחוי לתהום הפעורה בין הרוח והחומר.

כאם לילדים קטנים העסוקה במטלות הבית, זהו הפער שאני חווה ביתר שאת. אני מצלמת לרוב בסביבתי הביתית והקרובה, מתוך חיפוש אחר רגעים קטנים ביומיום הנושאים התגלמות של רובד מטאפיזי.
אני מצלמת במצלמות אנאלוגיות בפורמט קטן ובינוני 6×9)). הליך הצילום האנאלוגי כרוך במשך זמן ובדימוי המתבסס בחומר, מסתכן באפשרות של לכלוך, חשיפה לאור והרס. קיומו של הדימוי על גבי האמולסיה הצילומית מגלם את המפגש בין הרוח והחומר אליו אני שואפת.
רבים מהצילומים מתבצעים בזמן הסמוך לכניסת השבת, שמהווה מצב ביניים בין קודש לחול. קדושת השבת כבר נוכחת אך השבת טרם נכנסה. הלימינליות של רגעים אלו מקנה להם נופך של כמיהה וגעגוע. אם השבת מייצגת את שלמות הבריאה, הזמן טרם כניסת השבת מייצג את הכמיהה להנחיל את אותה שלמות גם בימות השבוע, להשפיע מן הקדושה גם על היומיום והחולין.

הצילום שלי לרוב נוטה לליריות ומתאפיין בהלך רוח שדוף, צנוע, במבט השואף להתבונן מבעד לדברים ולחפש עומק בריק. ההעלם והצמצום כרוכים בנסיון
.לאמוד את היחס בין הנסתר לגלוי

בעבודותי הנעות על פני מדיומים שונים )וידאו,צילום,פרפורמנס ומיצב( אני חוקרת פיסות חיים, פרקים
חזותיים בספר ההיסטוריה הפרטית שלי כאשה חברת הפלג החרדי ירושלמי. זהו מחקר שנעשה מנקודת
מבטה של מי שמצויה בתוך מערכת חברתית בעלת אמונות, חוקים וגבולות, אך גם עומדת בעמדת הצופה
מבחוץ.
בעבודות אני בודקת שאלות הנוגעות למגדר, מיניות, וטקסים סביב נשיות אני מתייחסת לאופן המניפולטיבי
בו גברים בחברה החרדית עושים שימוש בתורה כנגד נשים: גופן, זהותן ואף אמונתן.
דרך הפעולה האמנותית אני אוספת חלקי זהות שזנחתי תוך כדי חזרתי בתשובה (1990 )והקמת המשפחה.
אני חוזרת לריקוד לתנועה ולפרפורמנס. מסע של כיסוי וגילוי, הסתרה פיצול והסוואה והרצון לקרוא תיגר על
.גבולות הגוף ושל מערכות חברתיות

בעבודותיי אני יוצרת ומפסלת בחומר קרמי תוך חקירה חומרית וצבעונית. אחד העקרונות העומדים מול עיניי בזמן היצירה הוא ליצור פסל ומייצב דינמי על אף היותו דומם לצופה, ובכך להעביר לצופים את התנועתיות שהושקעו בתהליך היצירה. הנושאים בעבודותיי משתנים, בתחילה העבודות עסקו בחיפוש פנימי וכעת בעיקר בשיתוף של הצופים בנושאים הבוערים לי.
בעבודתיי האחרונות עסקתי בנושא של גוף האישה ובפרט בהריון, תוך התמקדות בשינויים החיצוניים ובעיקר בשינוי הנפשי והפנימי על ידי התמודדות עם פחדים ומשקעים מהמפגש האישי שלי עם הריון. העבודה ""בטן מלאה"" (2017) נוצרה מתוך מפגש עם טקסטים היסטוריים שהיו מוטבעים על קערות השבעה ועסקו בפחדים היומיומיים של אנשי התקופה, בעבודתי שיקפתי את הפחדים האישיים
.שלי בנושא הפריון וההורות

בעבודותיי אני יוצרת ומפסלת בחומר קרמי תוך חקירה חומרית וצבעונית. אחד העקרונות העומדים מול עיניי בזמן היצירה הוא ליצור פסל ומייצב דינמי על אף היותו דומם לצופה, ובכך להעביר לצופים את התנועתיות שהושקעו בתהליך היצירה. הנושאים בעבודותיי משתנים, בתחילה העבודות עסקו בחיפוש פנימי וכעת בעיקר בשיתוף של הצופים בנושאים הבוערים לי.

בעבודתיי האחרונות עסקתי בנושא של גוף האישה ובפרט בהריון, תוך התמקדות בשינויים החיצוניים ובעיקר בשינוי הנפשי והפנימי על ידי התמודדות עם פחדים ומשקעים מהמפגש האישי שלי עם הריון. העבודה ""בטן מלאה"" (2017) נוצרה מתוך מפגש עם טקסטים היסטוריים שהיו מוטבעים על קערות השבעה ועסקו בפחדים היומיומיים של אנשי התקופה, בעבודתי שיקפתי את הפחדים האישיים
.שלי בנושא הפריון וההורות

"ציורי הפיגורטיבים משמן על בד מצוירים לרוב מהתבוננות, הנושאים החוזרים הם הפורטרט, טבע דומם ונופים, היצירות בעלות שכבת צבע עבה, צבעוניות עזה ונטייה להפשטה, בניסיון להדהד רגש וענין מעבר לדימוי. עבודות הקולאז' נעשו כהעתק אחר יצירות מתולדות האמנות כמשחק בין הצבע, הצורה לתמונה השלמה.

בעבודות העכשוויות ישנה התייחסות לנושאים ישראליים ויהודיים בניסיון לגעת בנושאים כואבים לרוב במעטה הומוריסטי. התכנים יהיו סביב תופעות חברתיות וקיומיות כגון השבת,האלימות במרחב הציבורי וכו'.
עבודות אלו עשויות בטכניקות של רקמה, טקסטיל ועוד. לדוג', סדרת כיסויי החלה (2013-2016) העוסקת באתגרי המשפחה היהודית. וכן צעיף הנחמה (2015-2018) כקמע ישראלי, השזור אלמנטים מהיומיום ומחיי הצבא."

כאומנית רב תחומית אני משתמשת במיצב, וידאו, צילום, ואסמבלג’, כדרך להתבונן במשמעות של הטפל. אני בוחרת בחומרים שבדרך כלל נעלמים בתוך הסביבה: ניירות, פחיות, מים, אבק, אפר, אבנים שבורים. באותו אופן אני מפתחת שתי פרויקטים עכשיו שעובד עם קולות מתוך היום יום ועם הצל המקרי. אני משלבת בתוך העבודות גם חלקים מהסביבה האורבנית, כמו קבלים וחוטי ברזל ורשתות חלונות, וגם חלקים מהסביבה הטבעית כמו דימויים מתוך נופי טבע, וכל זה כדרך לבטא את חווית הקיום. אני מוצאת משמעות בעבודותיי דרך תנועת החסידות בעולם היהודי, שאופן העבודה מושפעת מתנועות אומנות אמריקאיות כגון אומנות סביבתית, אקו-פמיניזם, אומנות מבוסס תהליך, ואומנות מיחזור.

בעבודות שלי אני חוקרת את היחס בין היומיומי לנשגב. כיצד האנושיות (והאמנות) מייצרת את הקשר בניהם ושואפת לספק את התשוקה למצוא את הטרנסצנדנטי בנגלה.
אני משתמשת בכלים של ציור ורישום פיגורטיבי כמדיום עבודה, גם כשאני מתשמשת בטכניקה פחות סטנדרטית, הציור הרפרזנטטיבי משמש אותי כנקודת מוצא.
העבודות נעות על גבי הציר בין הנוכח, כפי שהוא, לבין הסימבולי. בין ההתייחסות לרגעי, נסיון לתפוס את הנוכח בהתערבות מינימלית לבין הסמלי והאלגורי שמנסה למצוא ייצוג ויזואלי (וכמעט תיאטרלי) למושג או תחושה. מצד אחד אני שואבת את ההשראה מהסוריאליסטים שמשתמשים בדימויים טעונים ומצד השני מהציור התפיסתי (perceptual painting) שנותן דגש על תהליך ההתבוננות האישי כנושא מרכזי ביצירה ולאו דווקא בתוכן המצטייר.

אני אמנית בין תחומית עם דגש על וידאו, סאונד ופיסול. בעבודות שלי אני מנסה לתת קול למצוקה שאין לה ביטוי חיצוני, למצוקה שלא נאמרת, מסיבות של בושה, פחד או חוסר מודעות. אני חוקרת נושאים כמו זוגיות, פוריות, בריאות הנפש – נושאים שלכאורה נראים מובנים מאליו, אבל בפועל אלו מצבים מורכבים מלאי קשיים שסובלים מלחץ חברתי ומהשתקה. חלק מהעבודות אני מייצרת כרפראנס ליצירות איקוניות מתולדות אמנות. לחלק מהעבודות יש משך של זמן ריאליסטי, כלומר זהו פרפורמנס שנעשה למצלמה והצופים הופכים להיות שותפים במיצג שלפנהים.
החלל בעבודותי הינו מרכיב מרכזי וחשוב. בעבודה “ליקוי יריח” לדוגמה החלל מצולם וערוך בתנועה רציפה ונמשכת והתחושה המתקבלת היא של חלל אין סופי והדמות המצולמת ניראת כלואה במבוך.

עבודותי מתעסקות בוידאו ארט ופיסול על ידי מבניות, ארכיטקטורה וחלל בקנה מידה משתנה. סגנון העבודות הוא מינימליסטי ומתייחס לצורניות הגאומטרית וליחס בין דו מימד ולתלת מימד. המינימליזם יוצר התמקדות ושליטה על ההתרחשות באופן עדין ושקט.
המודלים מדמים ריהוט ביתי או מבנים המתפרקים או נבנים בצורה, בחומר ובחוויה. אשליה ומסתורין המפעילים את הצופה יוצרים את הפירוק המחשבתי, והמודלים בנויים מחומרים קלים, מתפרקים כרישום או כפיסול ובכך חושפים את ארעיותם. דימוי הפירוק שאוב מעולם המיסטיקה היהודי ומתייחס למסתורין של החורבן וההרס, מהמקום הארעי של היום יום ובידיעה שיש נשגב ממנו.
היכולת לחבר מחדש את השבור למערך צורני, מבני, רישומי מאפשר ליצור את השלם המחודש כאמנות.

הציורים, שמן על בד, בדרך כלל יהיו פיגורטיביים ויכללו דמויות אדם או חיה או שניהם. אני שואבת את הדימויים שלי מדמויות אותן אני רואה סביבי. הנראות של אנשים דתיים מעניינת אותי. מקורות ההשראה שלי הן חיי הדת, הכאוס של הסביבה העירונית, משפחה, האימהות ומה שמצופה ממנה, יהדות, נצרות, ותולדות האמנות.
הדימויים שאני יוצרת הם בעלי מטען דתי וחברתי. הם מעוררים שאלות, ולעיתים גם מטרידים ממש. הכאוס מצד אחד ועם זאת הבהירות בערכים החשובים לי מצד שני מובאים לידי ביטוי בפן הטכני: הדימויים הם ברורים, פיגורטיביים ופלסטיים אך התוכן הוא מורכב. אני מציפה על גבי הבד את המתחים שנוצרים בתוכי פנימה בהיותי אישה ישראלית, יהודייה, דתייה (שגדלה והתחנכה בבני ברק למשפחה ולחינוך חרדי) ואמנית הפועלת בעולם חילוני.

דילוג לתוכן