תוכנית רזידנסי

מירי נגר, אמנית ישראלית רב תחומית, למדתי וידיאו וקולנוע, במחלקה לאמנויות המסך, בצלאל.
יוצרת לרוב בוידיאו ארט, אינסטליישן וציור. הנושאים ביצירותי עוסקים בנשיות, מיניות, דת ומסורת תרבותית לצד תרבות פופולארית. בנוסף מתעסקת גם בתאטרון ובהדרכה.

האלה אבו קישק (1996), חיה ויוצרת בלוד. בוגרת המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר (2018) וסטודנטית בתואר ה-MFA בבצלאל. השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות בארץ ובשוודיה:

Supermarket Fair Art, Stockholm, Sweden, In the White of The Eyes, גלריית קן הקוקייה; Arab Evening. פרויקט הגמר של אבו קישק זכה לתהודה וכתבת פרופיל בעיתון הארץ:

https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.6429133

אמירה זיאן (1977), חיה ויוצרת בכפר ירכא. בוגרת התארים BFA ו-MFA באוניברסיטת חיפה. זיאן היא זוכת פרס פרס עידוד היצירה ממשרד התרבות והספורט (2017), מענק מפעל הפיס לתערוכת יחיד בגלריה אום אל פחם (2016), פרס שפילמן לסטודנטים לצילום, מכון שפילמן, תל אביב (2009) ופרסים נוספים. זיאן הציגה תערוכת יחיד "ארמון הבדולח" בגלריית אום אל פחם

(2017), "על בטון חשוף", גלריה כברי (2016), "צילומים חדשים", גלריה כברי (2012) ועוד.זיאן הציגה בתערוכות זוגיות וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל.

עבודתי שואבת ממצבי ביניים וסף.
בעזרת החקירה הצילומית אני בוחנת את מיקומי בתווכים; בין ימות השבוע לשבת, החומר והרוח, הפנים והחוץ.
הצילום נושא פוטנציאל להתגלמות של רוח בתוך החומר ובחיי המעשה כאשר הוא מנציח קיום פיזי מרובה פנים ונותן ממשות גם לשולי ולחמקמק. תשומת הלב המחודדת, ההתבוננות מחדש במוכר, ואף האפשרות להתבונן מבעד לאובייקט ולא רק באובייקט עצמו, כל אלו משמשים אותי כצלמת וכיהודיה המחפשת איחוי לתהום הפעורה בין הרוח והחומר.

כאם לילדים קטנים העסוקה במטלות הבית, זהו הפער שאני חווה ביתר שאת. אני מצלמת לרוב בסביבתי הביתית והקרובה, מתוך חיפוש אחר רגעים קטנים ביומיום הנושאים התגלמות של רובד מטאפיזי.
אני מצלמת במצלמות אנאלוגיות בפורמט קטן ובינוני 6×9)). הליך הצילום האנאלוגי כרוך במשך זמן ובדימוי המתבסס בחומר, מסתכן באפשרות של לכלוך, חשיפה לאור והרס. קיומו של הדימוי על גבי האמולסיה הצילומית מגלם את המפגש בין הרוח והחומר אליו אני שואפת.
רבים מהצילומים מתבצעים בזמן הסמוך לכניסת השבת, שמהווה מצב ביניים בין קודש לחול. קדושת השבת כבר נוכחת אך השבת טרם נכנסה. הלימינליות של רגעים אלו מקנה להם נופך של כמיהה וגעגוע. אם השבת מייצגת את שלמות הבריאה, הזמן טרם כניסת השבת מייצג את הכמיהה להנחיל את אותה שלמות גם בימות השבוע, להשפיע מן הקדושה גם על היומיום והחולין.

הצילום שלי לרוב נוטה לליריות ומתאפיין בהלך רוח שדוף, צנוע, במבט השואף להתבונן מבעד לדברים ולחפש עומק בריק. ההעלם והצמצום כרוכים בנסיון
.לאמוד את היחס בין הנסתר לגלוי

דילוג לתוכן