בכניסה לתערוכת היחיד של דנה יואלי פוגשים במבט ראשון את עיניה הבוחנות של תאודורה, מן הפסיפס בבזיליקה של סן ויטלה, ראוונה (San Vitale, Ravena). תמונה זו של תאודורה היתה תלויה בסטודיו של סבתה של האמנית, אמנית הקרמיקה אגי יואלי (1921-2018).
דימוי זה הוא כעת חלק ממיצב טבע דומם גדול ממדים, הכולל בתוכו בדים, חפצים אישיים של האמן פנחס ליטבינובסקי (שהתגורר בבית עד פטירתו בשנת 1987), פריטי ריהוט מקוריים, פסלי טרה קוטה שפוסלו במיוחד על ידי יואלי בעבור התערוכה, נרות כבויים ודיורמות, כולם מתלכדים יחדיו לכדי הצבה תיאטרלית המזכירה לצופה במבט ראשון חזית של תיאטרון,. בכך מתכתבת יואלי עם ההיסטוריה של הבית וחלל הגלריה ששימש על שני מפלסיו להצגות תיאטרון שהועלו בפני האורחים הרבים שפקדו את הבית.
ב״אטליה״ יואלי בוחנת את דמות האמן והחלל בו הוא פועל, היא מייצרת "אטליה בתוך אטליה", הבא לידי ביטוי באופן מוחשי בעבודת הדיורמה, אך גם בעבודות הידיים התלויות בשתי הקשתות המעטרות את חלל הגלריה, ונקראות "ידי האמנית – שמאל וימין". אלה הן ידי האמנית המפסלות את עצמן כשלצידן, העבודה "אראה לך איך". עבודות אלה מעלות על הדעת את הדיאלוג האמנותי הבין דורי שבא לידי ביטוי גם בכותרת אשכול התערוכות: "נשות הבית".
חפציו האישיים ופריטי הריהוט של פנחס ליטבינובסקי מהווים חלק נכבד מן ההצבה, יוצרים תחושה של "הנעדר הנוכח" והאחדה בין הסטודיו של האמן לבין הסטודיו של האמנית המציגה בחלל, מעלים שאלה לגביי אופן פעולתה של אמנית אישה בבית של אמן גבר, ובד בד מקיימים דיאלוג בין יש לבין אין, מצפינים בתוכם ייצוגים של בית שנמצא במצב של שינוי מתמשך ומביאים לקדמת הבמה את האופן שבו מוזיאוני מורשת ובתים היסטוריים מעצבים תודעה, באותה העוצמה שהיעדרם מוחק מן התודעה.
אוצרת: מיטל מנור
